כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בכפר-סבא כתב אישום (ת.פ. 3242/02), המייחס לו עבירה של סחיטה בכוח בניגוד לסעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של סחיטה באיומים בניגוד לסעיף 428 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 380 ו- 382(א) לחוק העונשין; עבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, ביחד עם אחרים, "השתלטו" על חוב של אחר והמבקש ניסה לגבות אותו. לצורך כך, פנו למתלונן בתיק זה. הפניה למתלונן נעשתה במספר שלבים המפורטים בכתב האישום. כך, למשל, מספר ימים לפני יום 9.12.02, יצר המבקש קשר עם המתלונן וביקש להיפגש עמו. באותה פגישה נכח גם נאשם נוסף בפרשיה זו, אשר בדיעבד הורשע בעבירת סיוע. המבקש דרש מהמתלונן לשלם לו, ולא לבעל החוב, ואף הציב לו מועדי תשלום. לאחר-מכך, הגיעו המבקש ומי שהיה נאשם 2, איימו על המתלונן, בין באמירות מילוליות בוטות וחריפות במיוחד, ובין בלשון הגוף, שהתבטאה בצורת עמידתם של השניים ליד המתלונן. המתלונן דאג לשלם את חובו והעביר אותו ישירות לנושה. המבקש לא השלים עם עניין זה, ועל-כן יצר קשר פעם נוספת עם המתלונן וביקש ממנו להיפגש איתו באומרו: "רד למטה, הכל יהיה בסדר". המתלונן אכן ירד, כל שלושת המעורבים בפרשיה זו, ביחד עם המתלונן, נכנסו לרכבו של מי שהיה נאשם 3. במהלך הנסיעה תקף המבקש את המתלונן, הן באמצעות אגרופים והן באמצעות סטירות. בהמשך, כאשר יצא המתלונן מהרכב, שוב תקף אותו המבקש בכך שהיכה בחוזקה בפניו. אם לא די בכך, איים המבקש על המתלונן בכך, שאחז בידו מצית דמוי אקדח והוסיף לכך איום מילולי; ואם לא די בכל אלה, דרש המבקש מהמתלונן למסור לידיו ג'יפ מסוג "סופה", אשר בו נהג המתלונן, ואשר היה שייך לאחי המתלונן. בסך-הכל, במהלך האירוע, איים המבקש מספר פעמים על המתלונן, בנוסף לפגיעות הפיזיות בשלוש הזדמנויות, ובנוסף לכך שהמתלונן נאלץ גם לשלם את חובו לבעל החוב, וגם לתת למבקש את הג'יפ האמור. יש לציין, כי בסעיף 24 לעובדות כתב האישום, המשיבה (להלן: המדינה) מייחסת למבקש עבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט, כאשר השיבוש מתבטא בכך, שהמבקש איים על המתלונן, כי אם יפתח את פיו וכתוצאה מכך המבקש ייעצר, יהיה מי שיטפל במתלונן.
בית-משפט השלום בכפר-סבא (כב' סגן-הנשיא ח' פדר) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון חלקי, בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, איומים ושיבוש מהלכי משפט. בית-משפט השלום ציין בפסק-דינו, כי כנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר מותנה בן שמונה חודשים (ת.פ. 2441/01 שלום - כפ"ס), בגין עבירה של תקיפה. לפיכך, הפעיל כנגד המבקש את עונש המאסר המותנה של שמונה חודשים. בגין העבירות בתיק דנן, גזר בית-משפט השלום על המבקש 32 חודשי מאסר, מהם ירצה המבקש 14 חודשים בפועל, ואילו 18 חודשי מאסר יהיו על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה של סחיטה בכוח, כמו גם סחיטה באיומים ויורשע בדינו. את עונשי המאסר - זה שהופעל וזה שהושת - ירצה המבקש בחופף ובמצטבר, כך שבסך-הכל ירצה המבקש 16 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 22.12.02. כמו-כן, גזר בית-משפט השלום על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של תקיפה חבלנית, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין ויורשע בדינו; בנוסף גזר בית-משפט השלום על המבקש 8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של שיבוש מהלכי משפט; עוד גזר בית-משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של איומים ויורשע בדינו; בנוסף לכך, על המבקש אף הוטל צו מבחן למשך שנה, מתום ריצוי מאסרו.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המדינה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) קיבל את הערעור וגזר על המבקש, בגין העבירות בהן הורשע המבקש בתיק הנוכחי, 30 חודשי מאסר בפעול. כמו-כן נקבע, כי לכך יצטרפו 8 חודשים של מאסר על תנאי שהופעל, כשעונש זה ירוצה במצטבר למאסר בפועל שהוטל, כך שבסך-הכל יהא על המבקש לרצות 38 חודשי מאסר. יתר חלקי גזר-הדין של בית-משפט השלום נשארו בעינם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.
מנגד, תומכת המדינה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
החלטתי לדחות את הבקשה.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).
כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97
דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצע המבקש, עברו הפלילי המכביד, וביצוע העבירה זמן קצר לאחר שהוטל עליו מאסר על תנאי בגין תיק קודם, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ד (12.2.2004).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.